10-10-2014

 

מצד אחד נוכחות שווה של שני הורים, מצד שני פתח לסכסוכים עקובים מדם.
הוויכוח הניטש מנסה להכריע: מהי טובת הילד?

 

בעת גירושים של זוגות עם ילדים, יש לקבוע את סידורי המשמורת: מקום מגורים וסידורי הלינה הקבועים של הקטין. אם ההורים אינם מכימים ביניהם, הסמכות לקבוע עוברת לבית משפט לענייני  משפחה.

בית המשפט נעזר בעובדים סוציאליים, שמעריכים את התפקוד ההורי של האם והאב וממליצים על סידור מיטבי. 

בארץ, הבסיס החוקי לקביעת משמורת הוא כיום "חזקת הגיל הרך" שקובעת שבהיעדר נסיבות מיוחדות, קטין עד גיל שש יתגורר עם אימו, כשלאב יוקצו זמני ביקורים קבועים. בשנים האחרונותנשמעים בארץ קולות הטוענים שחזקת הגיל הרך פוגעת בזכויות האבות וביכולתם לממש את ההורות שלהם, וכי היא לא מתאימה למציאות המגדרית העכשווית.
בשנים האחרונות חלה עליה במספר העובדים הסוציאליים הממליצין על משמורת משותפת, ושופטי המשפחה שפוסקים ברוח זו.

בין מתנגדי ותומכי המשמורת המשותפת מתנהלת "מלחמת מחקרים", המתנגדים לביטול חזקת הגיל הרך מצטטים למשל את מחקריה של הפסיכולוגית האוסטרלית, ג'ניפר מקינטוש, שבדקה משמורת משותפת בגיל הרך במצבים שבהם ההורים נמצאים בקונפליקט חמור, וטוענת כי היא מזיקה לילד. מנגד טוענים תומכי המשמורת המשותפת כי במחקריה של מקינטוש יש ליקויים קשים, ומצטטים מחקרים אחרים שטוענים כי טובת הילד היא בראש ובראשונה נוכחות משמעותית של שני הורים בחייו.
פרופ' אבי שגיא- שוורץ, ראש המרכז לחקר התפתחות הילד אוניברסיטת חיפה וחבר ועדת שניט, טועם כי "המחקרים של הקינטוש מתייחסים לקבוצה קטנה של משפחות מסוכסכות, בעוד רוב המשפחות הן נורמטיביות והסכסוכים אליהם נכנסים נגרמים בעיקר ממעורבות של עורכי דין ושאר גורמים. ובמצב כזה, חשובה מאוד נוכחות שני ההורים".

אבל בפועל, ברוב הבתים בישראל עדין המטפלת הראשית היא האם.

"ההגדרה של טיפול מאוד מורכבת. גם אם האמא נמצאת יותר עם הילד בשנים הראשונות, זה לא אומר שהאב לא מכורב. הילד מתקשר לשני ההורים. השגיאה שעושים פעמים רבות היא להגיד "בואו נצלם את המצב שהיה קודם", שבו כולם חיו בבית אחד וגם אם אב חוזר בערב הביתה בעבודה הוא עדיין נמצא עם משפחתו. המצב הזה לא קיים יותר והשאלה היא, אם טוב לילד להמשיך להיות הרבה זמן עם האם ומעט עם האב, מול מצב שבו בכל זאת יש הורות פחות או יותר שוויונית. כמובן, כל מקרה לגופו".

המתנגדים לשינוי החוק עומדים עם על הסכנה שהאפשרות של משמורת משותפת תנוצל לצורך הפחתת מזונות, ובכך תשמש אמצעי לחץ על האם.

  השופטים והדיינים בישראל מודעים בדרך כלל למצבם הכלכלי של זוגות וקובעים מזונות בהתאם. עם זאת, שימי לב שבדיון על מזונות מדובר על אינטרסים של הורים ולא על טובת הילד, שהיא זו שצריכה לעניין אותנו".

מנגד עומדת רות הלפן- קדרי, פרופסור למשפטים באוניברסיטת בר אילן וראש מרכז רקמן לקידום מעמד האישה: " אני לא שוללת חלילה נוכחות אב בחיי הילדים, הוא לא צריך להיות מבקר פעמיים בשבוע במשך שעתיים. אבל מכאן עד למשמורת משותפת המרחק עצום. במציאות החיים כיום בישראל, האמהות הן אלו שממלאות את תפקיד ההורה העיקרי, והמצב המשפטי כיום מכיל גם את היוצא מהכלל ומאפשר סטיות מחזקת הגיל הרך. ההנחיה של טובת הילד שוועדת שניט מציעה כיום מאוד עמומה, וגורמת לנושא המשמורת להפוך להיות אחד השנויים במחלוקת היצריים והלוחמניים, בעוד שהדבר שהכי מזיק לילד הוא מידת הלוחמנות בין ההורים והתמשכות ההליכים.

וזה השינוי שהמחוקק עומד לעשות".

הצעתה של הלפרן- קדרי היא לשמור על הגדרה של מטפל עיקרי- אם או אב, מי שיימצא מתאים לכך. בדרך זו, יישאר לילד בית עיקרי והמטפל העיקרי יוכל גם לקבל החלטות בנושאים דחופם הנוגעים אליו, מה שימנע סכסוכים אינסופיים בין הורים גרושים.